המטבח הפיימונטזי – הלב הקולינרי של טורינו (Turin)
כאשר חושבים על האוכל האיטלקי המפורסם בעולם, רוב האנשים מדמיינים פיצה מנאפולי (Naples), פסטה מרומא (Rome) או גלידה מפירנצה (Florence). אך מי שמגיע לטורינו (Turin) ולמחוז פיימונטה (Piedmont) מגלה עולם קולינרי שונה לחלוטין. כאן לא מדובר באוכל רחוב מהיר או במנות פשוטות, אלא במסורת קולינרית אלגנטית, עמוקה ומתוחכמת שנבנתה במשך מאות שנים.
המטבח הפיימונטזי נחשב בעיני רבים לאחד המטבחים האיכותיים והיוקרתיים ביותר באיטליה. הוא מבוסס על חומרי גלם מקומיים מעולים, השפעות צרפתיות, מסורת חקלאית עשירה ותרבות אוכל שמקדשת דיוק ואיכות.
בין עשרות המאכלים המפורסמים של האזור, שניים בולטים במיוחד כמעט בכל מסעדה מסורתית: ויטלו טונאטו (Vitello Tonnato) ואניילוטי (Agnolotti). אלו שתי מנות שמייצגות בצורה מושלמת את האופי של פיימונטה – שילוב בין מסורת, יצירתיות, חומרי גלם מעולים וטעמים בלתי נשכחים.
מהו ויטלו טונאטו (Vitello Tonnato)?
ויטלו טונאטו הוא אחד המאכלים המזוהים ביותר עם פיימונטה. מדובר בפרוסות דקות מאוד של בשר עגל המבושל בעדינות ומוגש קר, כאשר מעליו שכבה עשירה של רוטב טונה ייחודי.
למי שלא מכיר את המנה, השילוב בין עגל לטונה עשוי להישמע מוזר. אך ברגע שטועמים מבינים מדוע מדובר באחת המנות האהובות ביותר באזור. הטעמים משתלבים בצורה מפתיעה ויוצרים איזון מושלם בין עדינות הבשר לעומק של הרוטב.
זוהי מנה שממחישה היטב את היצירתיות של המטבח הפיימונטזי. במקום להעמיס תבלינים חזקים או רטבים כבדים, המטרה היא להעצים את הטעם הטבעי של חומרי הגלם.
הסיפור שמאחורי ויטלו טונאטו (Vitello Tonnato)
ויטלו טונאטו (Vitello Tonnato) נולד בפיימונטה (Piedmont) בתקופה שבה המטבח המקומי החל לשלב השפעות שהגיעו מאזורי מסחר שונים ברחבי אירופה. למרות המרחק מהים, תושבי האזור נהנו מגישה למוצרי מזון שהובאו דרך נתיבי מסחר עתיקים, ביניהם גם דגים משומרים ותבלינים שלא היו חלק מהמטבח הכפרי המסורתי.
הייחוד של המנה טמון דווקא בחיבור הלא שגרתי בין שני עולמות קולינריים שונים לחלוטין – בשר עגל עדין שמגיע מהעמקים הפוריים של פיימונטה וטונה שהגיעה ממקורות רחוקים יותר. בתקופה שבה מרבית המאכלים התבססו על מרכיבים מקומיים בלבד, השילוב הזה נחשב חדשני ומפתיע במיוחד.
במהלך הדורות הפכה המנה מאוכל שהוגש בבתי אצולה ובמשפחות מבוססות לאחת ממנות הדגל של המטבח הפיימונטזי כולו. גם כיום, למרות אינספור גרסאות מודרניות, הרעיון המרכזי נשאר זהה – מנה אלגנטית המבליטה חומרי גלם איכותיים מבלי להעמיס עליהם טעמים מיותרים.
סוד ההצלחה של רוטב ויטלו טונאטו (Vitello Tonnato)
הרוטב של ויטלו טונאטו הוא מה שהפך את המנה לאגדה קולינרית ברחבי איטליה. במבט ראשון הוא נראה פשוט יחסית, אך בפועל מדובר באחד הרטבים המורכבים ביותר להכנה מבחינת איזון טעמים ומרקם.
הגרסה המסורתית משלבת טונה איכותית, צלפים, אנשובי, שמן זית ולעיתים גם ביצים ורכיבים נוספים שמשתנים ממשפחה למשפחה. כל מרכיב מוסיף שכבת טעם אחרת – מליחות עדינה, חמיצות מרעננת ועומק שמחמיא לבשר מבלי להשתלט עליו.
שפים ותיקים בטורינו (Turin) נוהגים לומר שההבדל בין ויטלו טונאטו טוב למצוין נמצא דווקא ברוטב. כאשר הוא מוכן בצורה נכונה מתקבלת תוצאה חלקה, קטיפתית ומאוזנת, כזו שיוצרת הרמוניה מושלמת עם פרוסות העגל הדקות.
למה ויטלו טונאטו (Vitello Tonnato) הפך לסמל של פיימונטה (Piedmont)?
מעט מאוד מנות מצליחות לייצג אזור שלם כפי שוויטלו טונאטו מייצג את פיימונטה. עבור המקומיים מדובר במנה שמעוררת זיכרונות משפחתיים, מסורות עתיקות ותחושת שייכות עמוקה למקום.
בבתים רבים באזור נהוג להגיש אותה בארוחות חגיגיות, מפגשים משפחתיים וימי ראשון מיוחדים. היא נחשבת למנה אלגנטית אך לא ראוותנית – בדיוק כמו האופי הפיימונטזי עצמו, שמעדיף איכות ודיוק על פני הפגנתיות.
מעבר לטעם הנהדר, המנה הפכה לסמל תרבותי של ממש. עבור תושבי טורינו (Turin), ויטלו טונאטו הוא לא רק אוכל אלא חלק מהזהות המקומית והגאווה האזורית שעוברת מדור לדור.
אניילוטי (Agnolotti) – הפסטה שמספרת את סיפורה של פיימונטה
אם יש מנה אחת שמגלמת את אהבתם של תושבי פיימונטה לפסטה ממולאת, הרי שזו אניילוטי (Agnolotti). מדובר באחת היצירות הקולינריות המזוהות ביותר עם האזור, כזו שמופיעה כמעט בכל מסעדה מסורתית ובאירועים משפחתיים חשובים.
במבט ראשון היא עשויה להזכיר רביולי, אך למעשה מדובר במנה בעלת אופי שונה לחלוטין. הבצק עדין במיוחד, שיטת הסגירה ייחודית והמילוי עשיר ומבוסס על מסורות בישול שעברו בין דורות במשך מאות שנים.
הקסם של אניילוטי טמון בפשטות המתוחכמת שלו. כל כיסון קטן מכיל עולם שלם של טעמים, ומצליח להמחיש כיצד חומרי גלם בסיסיים יכולים להפוך למעדן שנחשב לאחד מסמלי המטבח האיטלקי הצפוני.
המסע ההיסטורי של אניילוטי (Agnolotti)
שורשיה של מנת האניילוטי נטועים עמוק בהיסטוריה החקלאית של פיימונטה (Piedmont). במשך מאות שנים נהגו משפחות לנצל ביעילות את חומרי הגלם שעמדו לרשותן ולשלב בשרים מבושלים, ירקות ותבלינים בתוך בצק טרי שהוכן בבית.
מה שהחל כפתרון חכם לשימוש במזון קיים התפתח עם הזמן למסורת קולינרית שלמה. כל כפר, עמק ומשפחה פיתחו גרסאות משלהם, ולעיתים ההבדלים הקטנים במילוי או בצורת הקיפול נשמרו כסוד משפחתי במשך דורות.
כיום אניילוטי נחשב לאחת המנות היוקרתיות ביותר במטבח הפיימונטזי, אך עדיין ניתן להרגיש בכל ביס את החיבור למטבח הביתי שממנו צמח. זוהי דוגמה מושלמת לאופן שבו מסורת כפרית יכולה להפוך לאמנות קולינרית ברמה הגבוהה ביותר.
אניילוטי (Agnolotti) מול רביולי (Ravioli) – לא אותה פסטה כפי שרבים חושבים
מבקרים רבים בטורינו (Turin) רואים לראשונה אניילוטי (Agnolotti) ומניחים שמדובר בעוד גרסה של רביולי (Ravioli). אמנם שתי המנות שייכות למשפחת הפסטות הממולאות של איטליה, אך בפועל מדובר בשתי מסורות קולינריות שונות לחלוטין שנולדו באזורים שונים ובנסיבות שונות.
הרביולי נפוץ כמעט בכל רחבי איטליה ומגיע במגוון עצום של מילויים – החל מגבינות רכות וירקות ועד פירות ים ובשרים. אניילוטי, לעומת זאת, קשור באופן הדוק לזהות הקולינרית של פיימונטה (Piedmont) ונחשב למנה מקומית בעלת מסורת ייחודית משלה.
גם במראה קיימים הבדלים ברורים. צורת הקיפול, עובי הבצק, גודל הכיסונים והיחס בין הבצק למילוי משתנים משמעותית. בעוד שרביולי מתמקד לעיתים בגיוון אינסופי של מילויים, אניילוטי שם דגש על עומק טעמים, דיוק והבלטת חומרי הגלם המסורתיים של האזור.
אניילוטי דל פלין (Agnolotti del Plin) – היהלום הקולינרי של פיימונטה
מבין כל גרסאות האניילוטי, אחת זוכה למעמד כמעט מיתולוגי בפיימונטה – אניילוטי דל פלין (Agnolotti del Plin). עבור רבים מדובר באחת ממנות הפסטה המרשימות והמעודנות ביותר שנוצרו באיטליה.
המונח "פלין" (Plin) מגיע מהניב המקומי של פיימונטה ומשמעותו "צביטה". השם מתייחס לתנועת היד המדויקת שבה סוגרים את הכיסונים הקטנים באמצעות צביטה עדינה של הבצק לפני החיתוך.
התוצאה היא פסטה קטנה, אלגנטית ומדויקת במיוחד, שכל יחידה בה מוכנה בקפידה רבה. במסעדות מסורתיות רבות נחשבת המנה למבחן אמיתי של מיומנות המטבח, שכן כל פרט קטן – מעובי הבצק ועד אופן הקיפול – משפיע על התוצאה הסופית.
הסודות שמסתתרים בתוך האניילוטי (Agnolotti)
המילוי הוא הלב האמיתי של האניילוטי. בניגוד לפסטות ממולאות אחרות שבהן הבצק תופס את מרכז הבמה, כאן המטרה היא להעניק מקום של כבוד לטעמים העשירים שמסתתרים בתוך הכיסון.
הגרסאות המסורתיות ביותר משלבות בשרים שבושלו במשך שעות ארוכות עד לקבלת מרקם רך ועשיר במיוחד. בקר, עגל, חזיר ולעיתים גם ארנבת מופיעים במתכונים הוותיקים שעוברים במשפחות במשך דורות.
לצד גרסאות הבשר קיימות גם פרשנויות מודרניות יותר הכוללות גבינות מקומיות, תרד, ירקות עונתיים ופטריות. למרות השינויים, העיקרון נשאר זהה – יצירת מילוי עמוק, מורכב ועשיר בטעמים שמעניק לכל ביס אופי פיימונטזי מובהק.
כך מגישים אניילוטי אמיתי בטורינו (Turin)
אחת ההפתעות הגדולות שמחכות למטיילים היא האופן שבו מגישים אניילוטי במסעדות המסורתיות של טורינו. מי שמצפה לרוטב עגבניות כבד או לשכבות גדולות של גבינה מותכת עשוי לגלות מציאות שונה לחלוטין.
המטבח הפיימונטזי מאמין שהמילוי הוא הכוכב המרכזי של המנה, ולכן הרטבים נועדו ללוות אותו ולא להשתלט עליו. מסיבה זו נהוג להגיש אניילוטי עם חמאה מומסת, מרווה טרייה, ציר בשר עדין או רוטב קליל המבוסס על מיצי בישול טבעיים.
הגישה הזו מאפשרת לחוות את הטעמים המקוריים של המנה בדיוק כפי שהתכוונו יוצריה. כל מרכיב מקבל מקום משלו מבלי להסתיר את שאר הטעמים, והתוצאה אלגנטית ומאוזנת במיוחד.
למה אניילוטי (Agnolotti) הפך לסמל של פיימונטה (Piedmont)?
מעט מאוד מנות מצליחות לייצג אזור שלם כפי שאניילוטי מייצג את פיימונטה. מאחורי כל כיסון קטן מסתתרות שעות ארוכות של עבודה ידנית, ידע שעובר בין דורות והמון תשומת לב לפרטים.
במשך מאות שנים נהגו משפחות ברחבי האזור להתכנס יחד לקראת חגים ואירועים חשובים ולהכין מגשים גדולים של אניילוטי בעבודת יד. עבור רבים זו הייתה לא רק הכנת אוכל, אלא גם מסורת משפחתית שחיזקה קשרים בין בני הדורות השונים.
גם כיום, בעידן של ייצור תעשייתי ומזון מהיר, אניילוטי ממשיך לסמל את הערכים שעליהם מבוסס המטבח הפיימונטזי – סבלנות, איכות, דיוק וכבוד למסורת המקומית.
השילוב המושלם – ויטלו טונאטו (Vitello Tonnato) ואניילוטי (Agnolotti)
מי שמעוניין להבין באמת את המטבח של טורינו (Turin) יגלה ששתי המנות הללו משלימות זו את זו בצורה מושלמת. הן שונות לחלוטין באופי, בטעמים ובאופן ההגשה, אך יחד הן מספרות את הסיפור הקולינרי של האזור.
במסעדות מסורתיות רבות נהוג לפתוח את הארוחה עם ויטלו טונאטו – מנה קרה, אלגנטית ומעודנת המבוססת על פרוסות עגל דקות ורוטב קטיפתי. לאחר מכן מגיע האניילוטי החם, העשיר והמנחם שמעניק עומק נוסף לחוויה.
השילוב בין שתי המנות מאפשר לחוות את שני הצדדים של המטבח הפיימונטזי – מצד אחד תחכום ועדינות, ומצד שני מסורת ביתית עמוקה וטעמים עשירים. זו אחת הסיבות שבגללן רבים רואים בארוחה הכוללת את שתיהן את הדרך האותנטית ביותר להכיר את הקולינריה של פיימונטה (Piedmont).
איך מזהים ויטלו טונאטו (Vitello Tonnato) ואניילוטי (Agnolotti) אותנטיים?
בטורינו (Turin) ובפיימונטה (Piedmont) המקומיים יודעים היטב שלא כל ויטלו טונאטו או אניילוטי שמופיעים בתפריט מייצגים באמת את המסורת המקומית. כמו בכל מטבח מפורסם, קיימות גם גרסאות מודרניות ופשוטות יותר שמתרחקות מהמתכון המקורי.
בויטלו טונאטו איכותי ניתן לזהות מיד את רמת ההשקעה. פרוסות העגל צריכות להיות דקות ועדינות במיוחד, כמעט נמסות בפה, והרוטב צריך להיות חלק, מאוזן ואלגנטי. כאשר הרוטב כבד מדי או מזכיר מיונז סמיך, לרוב מדובר בגרסה שמתרחקת מהסגנון הפיימונטזי הקלאסי.
גם באניילוטי קיימים סימנים ברורים לאיכות. הבצק צריך להיות דק ועדין, כך שהמילוי יעמוד במרכז החוויה. במסעדות מסורתיות רבות היחס בין הבצק למילוי מתוכנן בקפידה, והמטרה היא שכל ביס יבליט את עומק הטעמים של המילוי ולא את הפסטה עצמה.
הפרטים הקטנים שמבדילים בין מנה טובה למנה בלתי נשכחת
אחד המאפיינים החשובים ביותר של המטבח הפיימונטזי הוא תשומת הלב לפרטים. מדובר במטבח שאינו מסתמך על תבלינים חזקים או על טכניקות שנועדו להסתיר חומרי גלם בינוניים, אלא על איכות, איזון ודיוק.
בויטלו טונאטו מוצלח, כל מרכיב מורגש אך אף אחד מהם אינו משתלט. הטונה, הצלפים, האנשובי והעגל פועלים יחד בהרמוניה מושלמת. כאשר אחד הטעמים דומיננטי מדי, האיזון העדין שעליו מבוססת המנה נפגע.
באניילוטי המבחן דומה. מילוי עשיר מדי עלול להיות כבד, בעוד שמילוי עדין מדי יאבד את אופיו. השפים הטובים ביותר בפיימונטה יודעים למצוא את נקודת האיזון המדויקת שמאפשרת לכל המרכיבים לבוא לידי ביטוי.
היין והמטבח הפיימונטזי – קשר שנבנה במשך מאות שנים
אי אפשר לדבר על המטבח של פיימונטה (Piedmont) מבלי להזכיר את תרבות היין המפוארת של האזור. במשך דורות רבים התפתחו האוכל והיין יחד, כאשר כל אחד מהם השפיע על השני ויצר מסורת קולינרית יוצאת דופן.
פיימונטה נחשבת לאחד מאזורי היין החשובים ביותר באיטליה ובעולם. הכרמים הפזורים בין הגבעות מייצרים יינות בעלי אופי ייחודי שהפכו לשם דבר בקרב חובבי יין מקצועיים ואספנים מכל העולם.
הקשר בין האוכל המקומי ליין אינו מקרי. רבות מהמנות המסורתיות של האזור פותחו לצד היינות המקומיים, והן חולקות את אותם ערכים של איכות, מורשת, דיוק וכבוד לחומרי הגלם.
ברולו (Barolo), ברברסקו (Barbaresco) וברברה (Barbera) – הגאווה של פיימונטה
כאשר מדברים על יינות פיימונטה, שלושה שמות בולטים במיוחד. הראשון הוא ברולו (Barolo), יין עוצמתי ומורכב שנחשב בעיני רבים לאחד היינות הגדולים של איטליה. לצידו ניצב ברברסקו (Barbaresco), אלגנטי ועדין יותר אך בעל עומק יוצא דופן.
יין נוסף שמלווה את המטבח המקומי במשך מאות שנים הוא ברברה (Barbera). מדובר ביין נגיש יותר, בעל חומציות נעימה ואופי פירותי שמאפשר לו להשתלב היטב עם מגוון רחב של מנות מסורתיות.
הנוכחות של היינות הללו במסעדות ובבתים ברחבי פיימונטה ממחישה עד כמה עמוק החיבור בין עולם היין לבין המטבח המקומי. עבור רבים, הם חלק בלתי נפרד מהחוויה הקולינרית של האזור.
למה פיימונטה (Piedmont) נחשבת לגן עדן קולינרי?
מעט מאוד אזורים באירופה מצליחים לשלב ברמה כה גבוהה בין מטבח מסורתי, חומרי גלם יוצאי דופן ותרבות יין עשירה. פיימונטה הצליחה לשמור על המסורת שלה לאורך מאות שנים מבלי לוותר על איכות וחדשנות.
האזור ידוע גם בזכות פטריות הכמהין הלבנות, אגוזי הלוז האיכותיים, הגבינות המקומיות והבשרים המשובחים שמגיעים מהעמקים והכפרים הסמוכים. כל אלו משתלבים יחד לכדי תרבות קולינרית מהעשירות באיטליה.
זו הסיבה שפיימונטה מושכת אליה חובבי אוכל מכל העולם. רבים מגיעים במיוחד כדי לחוות את המטבח המקומי במקום שבו נולד, מוקף בנופים, ביקבים ובמסורות שהעניקו לו את אופיו הייחודי.
למה ויטלו טונאטו (Vitello Tonnato) ואניילוטי (Agnolotti) הם חובה בכל ביקור בטורינו (Turin)?
יש מנות שאפשר למצוא כמעט בכל מדינה בעולם בגרסאות שונות, אך יש גם מנות שמקבלות את משמעותן האמיתית רק במקום שבו נוצרו. ויטלו טונאטו ואניילוטי שייכים בדיוק לקטגוריה הזו.
שתי המנות הללו מספרות את סיפורה של פיימונטה דרך הצלחת. הן משלבות מסורת עתיקה, טכניקות הכנה שעברו בין דורות, חומרי גלם מקומיים ואהבה אמיתית לאוכל איכותי. כל ביס חושף שכבה נוספת מהתרבות המקומית ומההיסטוריה של האזור.
מי שטועם ויטלו טונאטו ואניילוטי במסעדה מסורתית בטורינו מגלה הרבה יותר מארוחה טובה. זו הזדמנות להכיר את אחת הזהויות הקולינריות המובהקות ביותר באיטליה, כזו שהצליחה לשמור על ייחודה במשך מאות שנים ועדיין מרגשת מיליוני מבקרים בכל שנה.
שאלות נפוצות על ויטלו טונאטו (Vitello Tonnato) ואניילוטי (Agnolotti) בטורינו (Turin)
ויטלו טונאטו מוגש באופן מסורתי קר. למעשה, אחד המאפיינים המרכזיים של המנה הוא השילוב בין פרוסות עגל מקוררות לבין רוטב טונה קטיפתי המוגש בטמפרטורה קרה. זו הסיבה שהמנה פופולרית במיוחד בחודשי האביב והקיץ בפיימונטה (Piedmont), אך ניתן למצוא אותה לאורך כל השנה.
בגרסה המסורתית של ויטלו טונאטו לא משתמשים במיונז מוכן כפי שמוכר כיום. הרוטב המקורי מבוסס על טונה, צלפים, אנשובי, שמן זית ולעיתים חלמוני ביצים. עם השנים חלק מהמסעדות אימצו גרסאות מודרניות הכוללות מיונז, אך חובבי המטבח הפיימונטזי מעדיפים בדרך כלל את המתכון המסורתי.
המילה "ויטלו" (Vitello) באיטלקית פירושה עגל, בעוד "טונאטו" (Tonnato) מתייחס לרוטב המבוסס על טונה. למעשה, השם מתאר בצורה פשוטה את שני המרכיבים המרכזיים שהפכו את המנה לאחת המזוהות ביותר עם פיימונטה (Piedmont).
למרות הדמיון החיצוני, מדובר בשתי מנות שונות. אניילוטי מזוהה עם פיימונטה ומאופיין בדרך כלל במילויי בשר עשירים ובשיטות קיפול מסורתיות. רביולי נפוץ ברחבי איטליה ומגיע במגוון רחב יותר של צורות ומילויים, כולל גבינות, ירקות ופירות ים.
אניילוטי דל פלין הוא אחד מסוגי האניילוטי המפורסמים ביותר בפיימונטה. משמעות המילה "פלין" היא צביטה בניב המקומי, והיא מתייחסת לטכניקת הסגירה הידנית של הפסטה. מדובר בכיסונים קטנים ועדינים במיוחד הנחשבים לאחד מסמלי המטבח האזורי.
המילויים המסורתיים כוללים בדרך כלל בקר, עגל, חזיר ולעיתים גם ארנבת. בחלק מהאזורים מוסיפים ירקות, גבינות מקומיות או שילובים מיוחדים המבוססים על מתכונים משפחתיים שעוברים מדור לדור. המשותף לכולם הוא בישול ארוך שמעניק עומק טעמים עשיר במיוחד.
הגרסה המסורתית של אניילוטי מבוססת בדרך כלל על בשר ולכן אינה צמחונית. עם זאת, בשנים האחרונות מסעדות רבות בטורינו (Turin) מציעות גם גרסאות עם גבינות, תרד, דלעת, פטריות וירקות עונתיים המתאימות לצמחונים.
היוקרה של המנה נובעת מהשילוב בין חומרי גלם איכותיים לטכניקות הכנה מדויקות. הכנת בשר העגל דורשת זמן וסבלנות, והרוטב חייב להיות מאוזן בצורה מושלמת. במשך מאות שנים הוגשה המנה בעיקר בבתי אצולה ובארוחות חגיגיות, מה שחיזק את מעמדה היוקרתי.
כן, אך המקומיים טוענים שהחוויה האמיתית נמצאת דווקא בפיימונטה. מסעדות רבות ברחבי איטליה מגישות את המנה, אך בטורינו ובערים הסמוכות ניתן למצוא את הגרסאות הקרובות ביותר למתכונים המסורתיים שעברו בין הדורות.
הכנת אניילוטי דורשת מיומנות, עבודה ידנית והרבה סבלנות. במשך דורות רבים נהגו משפחות להכין את הכיסונים יחד לקראת חגים ואירועים מיוחדים. לכן המנה הפכה לסמל של מסורת, משפחתיות ותרבות קולינרית מקומית.
ויטלו טונאטו הוא בהחלט אחד המאכלים המפורסמים ביותר של טורינו ופיימונטה, אך הוא חולק את הבמה עם מנות נוספות כמו אניילוטי (Agnolotti), באניה קאודה (Bagna Cauda) ופסטות מסורתיות נוספות המזוהות עם האזור.
שתי המנות נחשבות לחלק מהזהות הקולינרית של פיימונטה (Piedmont). הן שונות מאוד מהמאכלים האיטלקיים המוכרים לרוב התיירים ומציגות צד אלגנטי, מסורתי ומתוחכם יותר של המטבח האיטלקי. עבור רבים, טעימת שתי המנות הללו היא אחת החוויות הקולינריות הזכורות ביותר במהלך הביקור בטורינו (Turin).